Content / Interactive

עושה רושם שהמסר בפוסט הקודם לפיו “יש לי רשת חברתית, וקוראים לה האינטרנט” לא ממש עובר בקהל היעד. כשדיברתי עליו עם ותיקי רשת שונים, היתה הסכמה שזה מסוג הדברים שכולנו (מי לעזאזל זה כולנו?) מבינים אינטואיטיבית. ובכן, מסתבר שלא ממש. הקבוצה בפייסבוק אמנם זוכה לנרשמים יפים, אבל מה שיפה בקבוצות בפייסבוק זה שהן פחות מחייבות מלעשות poke למישהו.

אה, כן. הבלוג האקזיסטנציאליסטי “היתוך קר למפגרים” לקח את הבאנר אליו, אבל חוץ ממנו הגיעו גם כמה כתפיים קרות. הדיאלוג שלהלן הוא מאחת מרשימות הדיוור הסודיות והלא אקסלוסיביות שיש (בכל פעם שמצרפים מישהו, אחרי יומיים הוא עוזב), והוא מובא כאן ברשות. הוא התחיל במייל שכותרתו ככותרת הפוסט הזה, ושהפנה לאותה קבוצה בפייסבוק.

גילעד נס: אני רוצה לחלוק על הקבוצה של סבא. לפי אותו הגיון, הטלוויזיה היא קומדיה, הטלפון הוא אמצעי לגירוי עצמי באמצעות קול של בן המין השני (או, אצל הסבא, ילדות קטנות), והנייר הוא כלי חדשותי.

האינטרנט, כמו שאמר הסנטור, רק שכולם התרכזו בחצי השני של המשפט שלו וצחקו על זה שהמשאיות חוסמות את הצינורות, הוא סדרה של צינורות. מעל גבי הצינורות האלה מעבירים תוכן, שיכול להיות פעילות חברתית בין אנשים או פעילות חד צדדית (גם זו הגדרה בעייתית) בין בן אנוש לבין תוכן (משחק, שאלון, טקסט חדשותי). להגיד שהאינטרנט היא רשת חברתית זה כמו להגיד ש-ADSL היא רשת חברתית.

גדי שמשון: תגובתי המלומדת: שתוק יא אומו.

גדי שמשון: הטקסט שם, וגם בפוסט שלי, אומר שכל ההתלהבות האחרונה מ”רשתות חברתיות” לא לוקחת לתשומת ליבה את העניין שכל מה שהפייסבוקים למיניהם עושים זה להאיר את העובדה שברשת, בשלל הדרכים (והצינורות) שבה, פועלות רשתות חברתיות. כמו, לדוגמא, הרשימה הזו שלנו. אבל להסביר את זה באופן שגילעד היה מבסוט ממנו היה יוצא ככה שרק הוא היה קורא את זה. אוקי?

גילעד נס: וב-2003 היה פרנדסטר, וב-1996 היה sixdegrees.com ואצל הקולג’ים בארה”ב (ומאז שהוקמה מדינתנו גם אצלנו) יש את ה-alumni שעושים נטוורקינג, ובמלחמת האזרחים בארה”ב פול רביר הבין שהוא צריך רק להודיע לבנאדם אחד בכל כפר שהאויב בדרך כי אותו אדם יפיץ את זה לאנשים שקרובים אליו וכך הלאה – אז אפשר להגיד שכדור הארץ עצמו הוא רשת חברתית.

אגב, ה-open social של גוגל מוכיח שוב שבעוד גיקי העולם בטוחים שהקוד הפתוח משנה את העולם, צריך שחברה מסחרית עם אינטרס תעשה משהו בכדי שמשהו יזוז. הדיבורים על חיבור בין רשתות חברתיות (כלומר לאפשר שהפרופיל שלי בלינקדאין יוכל לתקשר עם פיסת מידע אודותיי בפליקר) מסתובבים כבר מ-2003, כשלפליקר עוד קראו על שם החברה שבנתה אותו (לודיקורפ). היו אז לפחות שלושה מיזמים שדיברו על זה שעם XML אפשר יהיה בקלות לעשות את החיבור הזה, אבל אחרי חצי שנה שלושתם הודו שלאף אחד בעצם אין אינטרס שאנשים שמשוטטים ברשת שלו ירשמו גם ברשת אחרת (או, גרוע מכך, יוותרו על רישום אצלו אם הם יכולים להשתמש רק בחלקים מהשירות שלו ולהיות רשומים ברשת אחרת). בדיוק כמו שקרה עם פתיחת רשתות המסנג’רים – טכנולוגית הכל פשוט, השאלה היא למי יש אינטרס (ועובדה שעד היום AOL ומיקרוסופט לא מתקשרות במסנג’ר, ואף אחד לא טוען שזה בגלל שחיבור בין המסנג’ר ל-AIM יותר מסובך מאשר חיבור בין המסנג’ר ליאהו).

זו בעצם התשובה שלך, גדי: רשתות חברתיות היו תמיד, מאז שהיו לאדם וחווה ילדים, אבל ברגע שלמספיק גורמים מסחריים היה אינטרס להדגים מה אפשר לעשות עם זה, הן פרצו למרכז הבמה.

אהוד קינן: שניכם זקנים וגילעד בכלל נשוי כמעט עם ילד ומפספסים את הנקודה: האינטרנט הוא לפורנו.

המשך הדיון שם כבר פחות מעניין (או, בקיצור, לא אישרו לי להעביר אותו). אבל נדמה לי שהטענות מכל הצדדים מוכרות. ואני עדיין עומד מאחורי מה שנוסח בפוסט ההוא: רשתות חברתיות זו בעיקר הצפה החוצה (נוחה וקלה מכל מה שידענו קודם) למה שהיה באינטרנט כבר מבסיסה. וכמו ששאלה מישהי בקבוצה בפייסבוק: כמה מכאן פליטי מירק? (1)

(1) אם לא הבנתם, ממש לא חשוב.

.Facebook is cool

.A very cool site

.Myspace is fun, but it’s also - just another site

.Orkut is great, but, you know, A site

…Google’s new “open social” initiative is exciting. Almost like java was. but

All the “new” trends are just a mere way to shed some light on what the Internet was always, is now and will continue to be: a heck of a social network

.”I’m a member of a social network for 13 years now. It’s called “THE INTERNET

:If you agree, you may use these banners freely

Banners design by Bezalel Ben-Chaim

עברתי השבוע אצל ההורים ובמסגרת שיחות המתכונים הקבועות שאני עורך עם אמא שלי, היא הראתה לי איזה תחיב (Insert) של תנובה שצורף לעיתון עם שלל מתכוני שבועות. כמו שהיא ניסחה - נדמה לי שהם לא ישימו לב אם אני אעדיף להשתמש דווקא בגבינות של יצרנים אחרים, לא?

הסתכלתי בתחיב וחשבתי שוב, כמה מפוחדים צריכים להיות אנשי תנובה (והם רק דוגמא לכלל המפרסמים) כדי להוציא חוברת מושקעת וטובה כזו, אבל לעולם לא לעשות אותה בלב שלם. זה מתחיל מהמתכונים עצמם “מצרכים: חבילת חמאת תנובה…”, כביכול אם יכתבו סתם “חבילת חמאה” לא עשו מלאכתם נאמנה, וממשיך עד הפתיח הציוני עם הברכות של מנהל תשלובת החלב של תנובה: “צרכנים יקרים”.

צרכנים אחותך, במחילה.

(המשך…)

בשלב הנוכחי של האינטרנט, עליונות פורמט הבלוגים עבור הפצת והפקת תכנים נראית די מוחלטת. חברות המתמחות באופטימיזציה למנועי חיפוש (SEO - Search Engine Optimization) עובדות עם כלים מתוחכמים ולא מעט מחשבה מאומצת כדי להפוך אתרים לכאלה שגוגל אוהב. ומכיוון שהחיים, גם ברשת, לא ממש הוגנים, הרי שאת מה שאתרים של חברות מסחריות ישיגו במאמץ והמון המון דולרים, בסומק ופודרה דיגיטליים והתאמה מושלמת למה שהמנוע הגדול שבשמיים מצפה מהם, ישיגו הבלוגים ככה סתם, על הדרך, כמעט בלי להתאמץ. (המשך…)

(המשך…)

בשנה וחצי האחרונות יצא לי כמה פעמים להעביר מצגות בנושא אינטרנט, שיווק ובלוגים למנהלים ואנשי שיווק. המצגת עצמה השתנתה עם הזמן, אבל השקף הראשון נשאר תמיד זהה: תמונה של שני אנשים מתווכחים בשוק, ומעליהם הכותרת “שווקים הם משא ומתן. הם שיחות”. חלק מכם, מן הסתם, יזהו מייד את הראשון מ-95 העקרונות של ה-Cluetrain Manifesto. (המשך…)