Content / Interactive

מטה המאבק בחוק הצנזורה עוד נמצא בשלב ה-Stealth Mode, אבל סנוניות ראשונות מתחילות להגיח - במיוחד לקראת כנס Tech Ed של מיקרוסופט באילת ביום ראשון, הדפסנו כמה חולצות עם הגרפיקה שמופיעה למטה. מגיעים לכנס? רוצים חולצה (יש XL ו-XXL, אבל אני בטוח שכביסה אחת וזה גם יתאים לגמדים)? תשאירו הודעה בתגובות. נמצאים במרכז תל אביב ורוצים חולצה במהלך מחר? גם כן הולך (עוד הודעות שוטפות אחרי הגרפיקה).

בהמשך לשגעון הריקרול, הניו יורק מטס מבקשים מהאוהדים לבחור שיר שיושמע בסוף האינינג השמיני בכל המשחקים. החבר’ה מדיג מציעים שתבחרו בשיר המובן מאליו.

עוד יגיע פוסט (בבלוג האחר, מן הסתם) ארוך יותר, אבל בינתיים, אם יש לכם לב ואתם לא שווייצרים, תנו יד למאבק למען המרפאה לפליטים בתל אביב. תיכנסו לשוקי ותמשיכו משם.

אופס.

 לפני שנתיים ומשהו, כשהתחילו הדיבורים על כניסת גוגל לשוק האינטרנט הישראלי, כתבתי בנענע מאמר: “תעצרו את הפלאש, אני רוצה לרדת“. גם היום, כשגולשים באתרים הישראליים וחוטפים, למשל, את הזוג המפגר של קופ”ח כללית שמתעקש לא לסתום את הפה בזמן שאתה גולש בשקט, אני עומד מאחורי האמירות ששם. ציטוט לדוגמא:

יש מצב ששותפות כזו או אחרת של גוגל עם אתר ישראלי תגרום לגורמים השונים בענף לראות לאיפה האינטרנט המשיכה להתקדם, בזמן שהם היו עסוקים בלכתוב “אינטראקטיב” על כרטיס הביקור.

אולי הם יקראו, למשל, חלק מה”אני מאמין” של גוגל, שבנוגע לפרסום מתמצה במשפט “פרסום באתר חייב להציע תוכן רלוונטי ולא להוות הפרעה”. קראו את המשפט שוב. אם פרסום הוא תוכן רלוונטי ולא הפרעה, זה אומר, בין היתר, שאין לנו בארץ פרסום באינטרנט. כן, ככה. אין פרסום באינטרנט בישראל.

אם לשפוט לפי הידיעה הבאה מאתמול, מסתבר שדווקא כן. עכשיו כבר יש פרסום באינטרנט בישראל. התוצאה הזו לא מגיעה רק כי גוגל היא גוגל. זה כי הזוג של קופת חולים כללית שמזבל לי במוח באמצע הלילה ומעיר את הבית (ושוב, זו רק דוגמא) מהווה הפרעה ולא מציע שום תוכן רלוונטי. יצא לי להכיר בשנה וחצי האחרונות הרבה אנשים בתעשיית האינטראקטיב הישראלית. הם יודעים To talk the talk. הגיע הזמן שיפסיקו להאשים את הלקוחות בכך שהם לא מצליחים To walk the walk.

הכי חשוך לפני עלות השחר

ליאור צורף בדק, בעזרת המדיה סנטר, כמה זמן פרסומות יש ב”כוכב נולד”, הנמשכת כשעתיים וחצי. להלן הטבלה המסכמת:

אוקי. הפסקה ראשונה - פיפי. הפסקה שניה - משהו קטן לאכול. הפסקה שלישית - לרדת לפיצוציה להביא סיגריות. אבל רבאק, אתם רוצים לומר לי שלא מעט אנשים (אהם, בשום אופן לא הרוב, מיינד יו) יושבים וסופגים את היחס סיגנל/לכלוך הזה בלי בעיה?

כמה שנים, מעט יותר משנדמה לכם, וזה נעלם. ומה יהיה במקום? הפרסום לא יעלם מהטלוויזיה, הוא פשוט ייטמע לתוך התוכן. איך בדיוק, מעבר לכל התוכן השיווקי שאנחנו כבר מכירים? ואיך תיראה הטלוויזיה עצמה? כמה זמן עוד נסבול זמני פרסומות מטורפים כאלו?

גברים בטלוויזיה

בשנת 1997 ביים פול ורהובן את “גברים בחלל”, סרט מד”ב פאשיסטי לעילא על פי ספר של רוברט הינלין (הספר טוב הרבה יותר מהסרט). בין היתר הציג הסרט ממשקי טלוויזיה וחדשות אינטראקטיביים עתידניים. אנחנו עוד לא שם, אבל אנחנו בדרך.

לאחרונה הצטרפתי ל-Advisory Board של חברת Plymedia. נדמה לי שהדרך הכי טובה להדגים מה הטכנולוגיה שלהם עושה היא לשלב אותה בקטע מסרט המד”ב הכבר קצת עתיק הזה:

את הטכנולוגיה של פלאימדיה אפשר כבר לראות באתר “פליקס” (הנה דוגמא) של תפוז, ובקרוב בעוד אתרים ברחבי האינטרנט הישראלי. דוגמא נוספת ליכולת השימוש בטכנולוגיה היא בסוג של טוקבק-וידאו הזה, שהוכן לכבוד מושל קליפורניה, ארנולד שוורצנאגר בשבילכם.