ההודעה לעיתונות שלהלן נשלחה הבוקר על ידי פרטנר. היא מתייחסת למה שכבר נרמז עליו במעועמם בבלוג זה ובמקומות אחרים, קרי פ.צ. בלוגים, ומובאת כאן כלשונה:

חמישה מהבלוגרים הפופולאריים בישראל יעברו לכתוב באתר orange

נבחרת הבלוגרים מורכבת מהבלוגרים המובילים והבולטים בישראל. ביניהם: יאיר רוה, דבורית שרגל, עידו קינן, בועז כהן, גדי שמשון ועוד. הבלוגים הפופולאריים נשארים עצמאיים ויפעלו בפורטל החדש orangetime

orange תשיק בקרוב את הפורטל orange time, אתר הבידור הגדול ביותר בתחום בישראל,  המיועד לכלל משתמשי האינטרנט. לראשונה, יוצע לציבור הרחב פורטל תוכן עשיר בתכני פרימיום, מספקי התוכן המובילים בעולם ובארץ. האתר יתמקד בתחומי הסרטים, הסדרות, המוסיקה והמשחקים. בנוסף למיטב התכנים, יוצעו באתר גם שירותי קהילה כגון פורומים, בלוגים ותכני משתמשים. במסגרת זו יזמה orange מהלך של אירוח בלוגים פופולאריים, איכותיים ומובילים בתחומם בישראל. מדובר בשורה של בלוגרים איכותיים שפעילה ומוכרת במשך שנים ברשת הישראלית. ב- orange הדגישו כי הבלוגים נותרים עצמאיים לחלוטין והשינוי היחיד מבחינת הכותבים הוא הפלטפורמה. הבלוגים ייהנו מתנועת הגולשים הרבה באתר orange.
(המשך…)

היו לי כבר מספיק ויכוחים עם עידוקינן, האיש שלובש חולצות סגולות שלי (אתם ממש לא רוצים לדעת) בנוגע לנענע 10. המרדף המטורלל אחר הלוגו שעיצב נוויל ברודי הגיע לשיא מסויים כשעידוק השווה אותו ללוגואים של נייקי ושל אדידס. זה כמו שתבוא לעיתונאי וכדי להעליב אותו תשווה אותו לאד מורו. לא נורא, זה חלק מחן של בלוג 404.

המסכים של נענע 10 (לחיצה על כל תמונה תוביל לצילום מסך בגודל מלא) מגלים שהלוגו, כמו שדי צפוי בעצם, מתאים מאוד לכל הקונספט העיצובי של נענע 10 החדשה. תיכף יגיעו הפוסטים וההערות המלומדות על יפה לא יפה, אהבתי לא אהבתי. איך אמרה דנה מודן בזמנו בתוכנית הלילה? הטעם האישי הנדוש שלכם לא מעניין אף אחד. הלוגו והעיצוב והממשק הם קפיצה קוואנטית בהשוואה לעימודי "הראש שלנו בתחת מאז 2003" שמאפיינת את רוב אתרי התוכן הגדולים בישראל. הייתי יכול ליהנות מזה אלמלא התרגלתי כבר לצרוך את נענע דרך רסס מדוד. נו מילא, אני לא קהל היעד.

מילה אחרונה בנוגע לטענות לגבי הלוגו של נענע: להלן הלוגו שאיתו נענע עלתה לאוויר, שנעשו בו כל הטעויות האפשריות. מפאת כבודם של המעורבים - וכבודי שלי שלא עליתי על שום בריקאדות - לא אפרט יותר. בכל מקרה, השם נענע נהגה על ידי אבי בהגן, אז סמנכ"ל השיווק הנמרץ של נטוויז’ן, מתוך מטרה שיהיה לגולשים קל להבין ולזכור את כתובת האינטרנט. כן כן, "נענע" באה רק כדי שיהיה קל לזכור את nana.

 Clipboard01

השיטוט באתר החדש עצמו מראה שלא הכל סגור ומהודק. חלק מהקישורים לאגפים האחרים של האתר מובילים לעמודים הרלוונטיים בעיצוב הנוכחי. חלק - כמו למשל לאתר "גיימר" של נענע, מופיעים פעמיים באותו עמוד. יש כל מני משחקים קטנים וקונצים שמתחבאים בבאר השמאלי, ולמרות שהעיצוב מעורר רתיעה ברגע הראשון - לא ראיתם דבר כזה במה שאתם מכירים כאתר תוכן, קל להתרגל אליו.

אין לי מושג מה יהיו התכנים של נענע10, ואם יהיו שונים ומשודרגים יחסית לאלו הקיימים היום. בכל מקרה, הפריע לי מאוד (וכבר כתבתי על זה בעבר כאן) כל נושא ה"עולמות" שהם בעצם מדורי התוכן הראשיים הנושאיים לניווט באתר. לא נכחתי לצערי במסיבת העיתונאים של ההשקה, אבל הבנתי שדובר שם על עולמות התוכן מהם יהיה מורכב האתר החדש. מונדייה, בנו אתר מתוקתק, קנקן מהודר, ועכשיו הם הולכים למלא אותו בכל מני באזוורדס חסרי משמעות כמו "עולמות תוכן" ו"אינטרוויזיה"?

(אולי יש ל"אינטרוויזיה" משמעות. אני נתקלתי במונח עוד מימי המשטר הקודם בנענע, ועד היום טרם הבנתי למה מתכוונים. מי שיודע שיסביר).

 

Clipboard08 Clipboard10 Clipboard11 Clipboard02 Clipboard03 Clipboard04 Clipboard05

טוב, קצת באיחור, אבל ככה זה שעובדים הרבה (לא קשה, הרבה. קשה עובדים במכרה ואני יש לי פטור):

herf_sign1 בפורים 1999 התחפשה וואלה! ליאהו!. הרף, הג’וק הסגול שהיה סמלו של האתר, והאווירה הצבעונית והקופצנית הוחלפו במסך אפור עם שורות של קישורים כחולים ומסודרים, ובלי תמונות. בעידן הנוכחי, בו אתרי האינטרנט הישראליים מתנהלים בין הודעות לעיתונות מעוקרות ויהירות להשקעה בפיתוח בית-הבושת הפרסומי שהוא עמוד השער שלהם, קשה להאמין שהיה זמן שבו האתר המקומי המוביל הרשה לעצמו להוציא את האצבע ולחגוג את זה שלא כל יום פורים.

שתי תוצאות היו למאורע המשמח ההוא: האחת היתה הוכחה לגאונות לזמנה של יאהו – שיעור ההקלקות והגלישה לתוך העמודים בוואלה גדל מהותית; השניה היתה אישוש נוסף לחוכמת הכתבים המלומדה שטענו אז, כמו היום, שיאהו! היא המודל לפיו נבנתה וואלה!. למען הפרוטוקול, האתר שהכי השפיע על וואלה! בשנותיו הראשונות היה אקסייט. מיאהו לקחו את סימן הקריאה!

וואלה בקרב הישרדות. היא בקרב הישרדות כי למעט הדוא”ל, אין בה היום שום דבר שרלוונטי לגולשים במציאות האינטרנט של 2008. כלומר, יש את וואלה אדבנטג’, רשת פרסום כמו גוגל אדסנס אבל לא בדיוק, ויש את מנוע החיפוש של וואלה!, שגם הוא כמו אבל לא בדיוק, ויש את הדואר שגם הוא כמו אבל לא בדיוק, אבל שם, למרבה המזל, הגולשים כבר שבויים. בקרוב תתחיל מדידת ריטינג מדוייקת יותר מהסקר הטלפוני בו עם ישראל עונה לטלפון ואומר “וואלה? וואלה”, מה שמוציא אותם קבוע הכי גדולים. לא קל.

ובהישרדות כמו בהישרדות: כשהיריב שלך מתחזק אתה חייב לכרות בריתות כדי לעבור בשלום את מועצת השבט. וכמו בסדרת הטלוויזיה, כשנמאס מתרגילי הכושר לבנות בבגדי ים מה שמחזיק עניין הוא האינטריגות. אילן ישועה, מנכ”ל וואלה!, מנסה להנמיך ציפיות ואומר שהוא לא מצפה לתפוס חמישים אחוז משוק הפרסום במנועי החיפוש בארץ, אבל אם הוא לא חולם על זה בלילה סימן שמשהו מהותי מאוד בד.נ.א. של וואלה! הלך לאיבוד.

או שהוא ריאליסט ומפוכח יותר. מועצת השבט זה אתם, ואתם כבר מזמן בחרתם בגוגל. כמו מטה-קפה מול יוטיוב, כמו דן מול הבנות ששבגדו בו בשבט ג’יבארו, וואלה! מנהלת קרב מאסף כדי לשמור את חזקתה על המקום השני. וכשמלך האי ב”הישרדות” מושפל מכיסאו, האסטרטגיה הטובה ביותר עבורו היא להתאגד עם המקביל לו בשבט השני. כמו וואלה!, גם יאהו עוד זוכרת את הימים ששלטה ללא עוררין. הגיע הזמן להכות את הגנן החדש הזה, אומרים לעצמם המלפפונים, והם קמים, יחד.

אוויס, מספר שתיים נצחי שנים ארוכות בשוק השכרת הרכב, שיווקה עצמה עם הסלוגן “אנו משתדלים יותר”. כדי לשרוד כמספר שתיים וואלה תצטרך לא רק לסמוך על בעלי הברית החדשים שלה שבאו מעבר לים, אלא להשתדל חזק מאוד עבור הלקוחות האמיתיים שלה – ולא, הפעם אלו לא משרדי הפרסום, אלא מועצת השבט.

וגם זה, במובן מסויים, משהו שמנוגד קצת לד.נ.א. של וואלה!.

אייטם של עידו קינן בוויינט על שיתוף הפעולה בין וואלה/יאהו
השלמה של האייטם בבלוג חדר 404, כולל ראיון קצר איתי

הטבלה שלהלן מציינת את מספר ההודעות שפורסמו בכל חודש ברשימת הדיוור “דואר זבל”, אותה פתחתי לפני חמש שנים:

כמו שניתן לראות, הרשימה חיה באמת קצת פחות משנתיים. כתבו בה רבים שאתם (אם אתם גולשים פה) מכירים. היו אז בלוגים, לא היתה בהם שיחה כמו היום, שגם היא טעונת שיפור. במובן מסויים הרשימה היתה המשכו של פורום תרבות דיגיטלית בנענע, שהוא עצמו היה המשכו הרעיוני של פורום קפטן אינטרנט ב-IOL. בקיצור, מקום לגיקים להתקשקש ולריב עם חנה בית הלחמי (הארכיון נמחק עם הזמן, ולא כולו שמור אצלי. מי שרוצה לשמור את ההודעות שלו מוזמן לחפשן באתר רשימת הדיוור דואר זבל).

הרשימה לא התחילה ככזו. בראשיתה היא היתה מקום שבו פרסמתי רשימות קצרות, קישורים מעניינים וקטעים מכתבות עבר שלי. מהר מאוד היא הפכה להיות מה שהיא - ואני חיכיתי עוד קצת, ואז פתחתי בלוג. ועוד אחד. ועוד אחד. עד אבסורדום.

עידו קינן יצר בבלוג שלו את מה שהוא מכנה “אשגר 404” (הומאז’ לאפעס?), שבו הוא מצרף קטעים ש”לא הבשילו לכדי פוסט”.