Content / Interactive

עברתי השבוע אצל ההורים ובמסגרת שיחות המתכונים הקבועות שאני עורך עם אמא שלי, היא הראתה לי איזה תחיב (Insert) של תנובה שצורף לעיתון עם שלל מתכוני שבועות. כמו שהיא ניסחה - נדמה לי שהם לא ישימו לב אם אני אעדיף להשתמש דווקא בגבינות של יצרנים אחרים, לא?

הסתכלתי בתחיב וחשבתי שוב, כמה מפוחדים צריכים להיות אנשי תנובה (והם רק דוגמא לכלל המפרסמים) כדי להוציא חוברת מושקעת וטובה כזו, אבל לעולם לא לעשות אותה בלב שלם. זה מתחיל מהמתכונים עצמם “מצרכים: חבילת חמאת תנובה…”, כביכול אם יכתבו סתם “חבילת חמאה” לא עשו מלאכתם נאמנה, וממשיך עד הפתיח הציוני עם הברכות של מנהל תשלובת החלב של תנובה: “צרכנים יקרים”.

צרכנים אחותך, במחילה.

(המשך…)

הפגישה הקודמת שלי היתה בסביבה, כך שהגעתי לאירוע המגה-אינטר-גלאקטי של אידאולוג’יק כשעה לפני פתיחתו הרשמית ואפילו הסתננתי (השומרות היו תקיפות מאוד) לאוהל הקרקס המרכזי, שם עסק יינון לנדברג בשלהוב עובדיו לצלילי We Are The Champions.

דיברנו קצת אחר כך על תמת האינטראקציה, על הקהל (לקוחות, בעיקר, וכמה קולגות) ועל איך בחצי יום בנו שני אוהלי קרקס לארח את האירוע. אני מניח שיינון עוד יפרט מספיק בבלוג שלו בקפה ביום יומיים הקרובים, וצוותי וידאו עמלניים מסתובבים פה בין כולם ומתעדים וידאו שיועלה מאוחר יותר לרשת.

הקהל הוא הכי לא גיקי שיכול להיות, ועושה רושם שזה המצב בעוד אירועי סצינת האינטרנט המקומית בזמן האחרון. צירפתי רק שתי תמונות מאחר ואין כאן רשת WiFi (יינון: “זה פיזדילוך בקושי טלפון יש פה”. המיקום הוא בשדות שליד הכפר הירוק, מהרו פן תאחרו) ואני נאלץ להעלות את הפוסט בעזרת המודם הסלולרי. זו גם הסיבה שלא יהיה מכאן לייב בלוגינג (נדמה לי שיש פה הכי פחות בלוגרים מכל אירוע אינטרנט אחר בשנתיים האחרונות).

והנה בדיוק מוסיף הגיע, ואני הולך ללמד את הילד לשתות אלכוהול.