יש כל כך הרבה מה לומר על לא מעט דברים, אבל השבוע כבר התחיל והעבודה רבה, ולכן אסתפק הפעם בטור בנושא יח”צנים ואינטרנט, כפי שלא התפרסם בכלכליסט:

 

trainזה קצת לא הוגן לסכם את הקשר הסבוך והמורכב של ענף היח”צ הישראלי והאינטרנט בפחות מ-400 מילה, במיוחד שניתן למצותו גם במילה “מעפן”.

כשרני רהב מקיף את שולחן עבודתו בשלל מסכי LCD אה-לה-”חדר מלחמה” של יאיר לפיד כדי לעקוב בזמן אמת אחר אתרי התוכן הישראליים, האצבע שלו לא נמצאת על שום דופק של האינטרנט. נאמר זאת בעדינות: האינטרנט היא מעט יותר מוואלה ו-ynet. אבל לא רק היחצ”ן המוביל בישראל, מרבית הענף (לא, לא אתם וגם לא ההם, אבל כל היתר) מעדיף להדחיק את כל מה שעושה את הרשת למה שהיא.

העידן הכלכלי הנוכחי, היעיל כל כך, גרם לתקשורת מדולדלת שורות וממון, פחות מקצועית, שמכירה תודה על המידע המעובד והנוח לעיכול המטווח אליה מחרושת היח”צנות. מעולם לא היתה התקשורת הישראלית נתונה להשפעה כל כך גדולה של פעולתם. והאינטרנט? בשליטה, תודה ששאלתם, ההודעה לעיתונות יצאה לכל האתרים. אפילו נתקשר כדי לוודא שהאימייל הגיע.האור הזה בשמיים? לא, זה לא מטאור.

המדיום הזה יכול להיות מקסים במיוחד כשהוא משבש ומרסק. כל עוד אתה לא דינוזאור שעסוק בהדחקה. תפקיד יחסי הציבור, כמו גם הפרסום, הוא להציג גירסה משופרת ומלוטשת, גם אם לעתים מעט עילגת, של מציאות הלקוח. לייפות, לכסות, לשקר. זה עובד במודעה צבעונית שכל הוגיה ליטפו עצמם עד כמה היא “מחוץ לקופסה”, או ביחסי תן-וקח במסגרתם נכנסת כתבת ה”לייפסטייל” לעיתון היומי. זה לא עובד ברשת.

כבר נאמר שאם מישהו היה מדבר אליכם כמו תעשיית השיווק והיח”צ, הייתם מורידים לו כאפה. הטון המעושה, העסקי, פשוט לא עובד במדיום שהוא שיחה גדולה ומתמשכת. אי אפשר להסתפק בשכירת גדודי טוקבקיסטים – זה לא באמת לשוחח, וחוץ מיח”צנים אחרים (ועמיר פרץ), אך אחד גם לא יקשיב לכם. אי אפשר רק לחקות את המניירות ברשת. אי אפשר לשחזר מסר פרסומי, סתם לדוגמא “ככה זה כשאוהבים”, בלי לקבל ברשת את ה”פחחח” לפנים. אי אפשר ליצור בלוג של חברה בלי שכותבו יהיה גם מומחה בתחומו, וגם בעל קול ברור ואותנטי.

מומחיות בתחום הפעולה של הלקוח לא תמצא אצל אף יח”צן, כמעט, שלא לדבר על קול ברור ואותנטי, מושג הזהה לסיטרא-אחרא מבחינתם. הרי עצם הקונספט של “שיחה” מנוגד לדי.אן.איי של הענף. כדי לשרוד באינטרנט משרדי היח”צ המקובלים יהיו חייבים לשנות את המודלים העסקיים ולהפוך מ-Public Relations ל-People Relations. אין דרך בה יעשו זאת בלי לאיין את עצמם.

כמו תעשיית המוסיקה.

יאללה Web2.0 תגו.בות טע.י.ם. לי סמניות גוגל HOTחדש Live.com שווה קריאה StumbleUpon Technorati