שלישי 4 מרץ
2008
"אני בן 31, תל אביבי, צעיר וליברלי.. אני חייב לומר שבעיני זה חוק מקסים"
מאת גדי שמשון, תחת הנושאים miscalleanous עם התגיות אריאל אטיאס יובל אברמוביץ יורם מוקדי פוליטיקה צנזורה רדיו תל אביב שס שר התקשורתהמאבק כושל, בינתיים, לא רק כי חוק הצנזורה עבר בקריאה ראשונה, אלא גם כי עושה רושם שקשה לומר לאנשים אינטליגנטיים תשמעו, זה שאומרים שהחוק למען ילדינו לא באמת אומר שהוא עוזר לאיזה שהוא ילד, כן? כלומר, אפשר לומר, אבל קשה להזיז בני אדם מדעתם לאחר שנתקבעה, ומילותיו הפייסניות (גם אם לא בהכרח מדוייקות) של השר אטיאס מקשות על ההתנגדות לתועבה הזו.
קחו למשל את יובל אברמוביץ’, שחקן מוכשר, תסריטאי ועיתונאי המגיש את תוכנית “הבראנז’ה” ברדיו תל אביב (יחד עם עו”ד יורם מוקדי). בשבוע שעבר התראיינתי טלפונית לתוכנית יחד עם שר התקשורת שנכח באולפן (זה היה יום אחרי הראיון בערוץ 2 ובערך שעתיים אחרי שסיימתי את עריכת טוקבק-הווידאו לשר אטיאס). קיוויתי שנוכל נוכל ללבן שם עוד דברים שהיריעה קצרה להם בערוץ 2.
ביקשתי מההפקה להיות נוכח באולפן, מאחר וממי שנמצא רחוק נשללת לרוב המילה האחרונה. ההפקה השיבה שמסיבות של לוגיסטיקה ומרחב באולפן זה בלתי אפשרי. בסופו של דבר, לא הייתי צריך להגיע כדי להשמיע את דברי - צירוף של מגישים מנומסים, העובדה שהייתי טעון ולוחמני אחרי כמה שעות של עריכת הווידאו ומכשיר טלפון בעייתי שגרם לי לשמוע בקושי את האולפן הובילו לכך שאמרתי כל שהיה לי לומר, ואולי אפילו מעט יותר מכך.
בכל מקרה, לאחר סוף השיחה אמר המנחה יובל אברמוביץ את הדברים הבאים:
קודם כל תודה רבה לגדי שמשון, פרשן כלכליסט, הארת את עינינו והוספת כאן הרבה אנרגיה באולפן. תודה רבה. אני חייב לומר לכם, אה, כמה דברים…אין ספק, כבוד השר, שאולי מבחינה משפטית צריכים לבדוק באמת כמה דברים ואני לא בקיא בענייני משפטים ומה קורה בעניין ברירת המחדל, אם באמת הוא לא גובל באיזה משהו שהוא, אתה יודע, גלישה וכניסה לפרטיות, אבל אני חייב לומר ואני בן 31, תל אביבי, צעיר וליברלי.. אני חייב להגיד שבעיני זה חוק מקסים. ואולי עכשיו כמה מחברי ששומעים את תוכנית הבראנז’ה מזדעזעים, קיבלתי כמה סמסים של מה זה החוק הזה, אני חייב לומר שבעיני זה דבר מבורך. כל עוד לא יסגרו את פייסבוק - שיהיה חוק!
תגידו, זה לא מדכא? אין לי עניין לרדת על אברמוביץ - ותגובות מהסוג הזה לא תותרנה כאן - אבל באמת, מה אפשר לומר? שעיתונאי בתחום התקשורת חושב שסוגיות החופש והדמוקרטיה הם בחינה “משפטית” שמי שלא בקיא לא אמור להחזיק דעות לגביהן? יש ים דאחקות שהטקסט מזמין, אבל שניה אחר כך הוא בעיקר מעורר בי עצב. איך אפשר לשכנע את יובל אברמוביץ? זה חשוב, לשכנע אותם. האם אפשר בלי לומר בעצבים את המתבקש תשמע, אתה מדבר שטויות, מכרו לך במקצועיות כותרת מקושטת שגרמה לך לעבור לדום, אה.. וגם הדאחקה על פייסבוק בסוף לא יוצאת ממש טוב?
יש דרך, לדעתכם? כי זה באמת חשוב.
הדיון המלא בתוכנית:
מרץ 4, 2008 בשעה 4:02 לערוך
אויש. זה כל כך “מקסים” שבא לבכות.
הצעיר התל אביבי והליברלי הזה לא מבין מה שהמזכירה אצלנו בעבודה, בת ארבעים ומשהו ואמא לשני מתבגרים, הבינה היום בתוך חצי הפסקת סיגריה, ואפילו בלי שהשפרצתי עליה טיפה אחת של פרופגנדה.
מרץ 4, 2008 בשעה 10:13 לערוך
אני הולך ומשתכנע שהמאמצים לא צריכים להיות נגד הסינון עצמו אלא נגד השיטה המיישמת סינון אחיד ומרכזי לכל המדינה, ותגרום לכך שאברמוביץ לא יוכל בכלל להנות מה”סינון”.
מרץ 4, 2008 בשעה 11:18 לערוך
גדי, היום קמתי והבנתי שהכיוון שהתחלת בו עם הסרטון הוא כיוון נכון. הבעיה היא שהסרטון הוא לא הסרטון הנכון כדי להשפיע על הציבור הרחב. הוא ארוך מדי, מתלהם מדי, מפורט מדי, מתפזר לנקודות לא רלוונטיות.
ברגע שהשר גורם לנו להתווכח איתו על האם הסינון יעיל או לא ובכמה אחוזים - הפסדנו. ברגע שהויכוח הוא על מי ישלם את מחיר הסינון, הספקיות או הצרכן? הפסדנו. אם הויכוח הוא מה רמת הפגיעות של שרת מרכזי לעומת שרתי סינון מקומיים אצל הספקיות, 99% מהצופים יזפזפו בלי למצמץ. זה לא מעניין אותם, שהמומחים יפתרו את זה.
אבל סרטון הוא בהחלט הדרך הנכונה. כמו הבחור שמסביר בפשטות על global warming צריך לתסרט בצורה הדוקה סרטון שמסביר בדיוק מה רע בחוק, סרטון שיהיה בעד סינון לילדים, אבל לא סינון לכולם. סרטון שיבהיר שפורנו הוא לא העניין.
משהו שאפשר יהיה להפיץ באופן ויראלי. וידאו, לא טקסט.
מרץ 4, 2008 בשעה 11:40 לערוך
:-)
מרץ 4, 2008 בשעה 12:07 לערוך
אני אדביק כאן ברשותך את מה שרשמתי בפורום בנושא, בידיוק בגלל שאני חושב שאטיאס מנצח בשדה הקרב שהוא הגדיר לעצמו. צריך לפרוץ את שדה הקרב הזה לאיפה שזה באמת יפחיד את כולם. לחסום פורנו זה לא מפחיד מספיק. לחסום דברים אחרים זה יתחיל להפחיד:
רגולציה על תכנים באיטנרנט זה לא משהו
שמתרחש רק בישראל ורק לאנשים שיש להם כיפה על הראש, הזליגה של פיקוח על
המידע החופשי ממדינות חשוכות למדינות שמנסות להחשב ללא כאלה הולכת
וגוברת, מדברים על זה בארה”ב (ועושים את זה- תנסו לגלוש לאתר הימורים
מספקית אמריקאית), מדברים על זה באוסטרליה (ורסיה של החוק של מילר נכשלה
שם, והממשל מדבר בידיוק על 892 כמו שלנו), עושים את זה בפינלנד הליברלית
במשחכים (תראו את ההסכמים בין המשטרה לספקיות האינטרנט בנוגע לאתרי “אהבת
ילדים”). וזהו רק קצה הקרחון.
אז נכון, לכל מדינה יש את הסטנדרטים שלה, אבל כולם מדברים על חסימה
אקטיבית ברמה כזו או אחרת.
עכשיו, שאני אבין ברצינות. האם זה לא ברור לכם שפרקטית, ונניח שהחוק
יעבור- לא השר, ולא אף אחד יתעסק בבחירה של איזה אתר ייסגר ואיזה לא? מה
שיקרה זה שהספקיות ישלחו לינקים להורדת מערכות קיימות של פרנט-בלוקינג או
נט-נני או וואטאבר-גארד ללקוחות או שהן יותקנו בשרת (אני דיי נוטה להאמין
שזאת תהיה דווקא האפשרות הראשונה). כל ספקית תבחר מי היא חברת התוכנה
הטובה (אהההמממ … זולה) שהיא תרכוש ממנה את הרישיונות כפול כמות
הצרכנים שלה, ותאפשר להם הורדה של התוכנה עם סיריאל שאותו לקוח יקבל.
לחלופין הם יוכלו להתקין את זה כתוכנת שרת שמותקנת אצל ספקית האינטרנט.
מי שיעדכן תדירות את הרשימות השחורות, בין אם בתוכנות הקצה או ברמת ספקית
האינטרנט הן לאו דווקא מערכות מתוחכמות של כמות עור על המסך או שאר ירקות
שנהנו לדבר עליהם. אלא בסה”כ חבורה של אנשים, לפי המודל הכלכלי של אותן
החברות, שיסמנו, בין אם לפי מילות מפתח, ובין אם באבחנת עין אנושית, מה
ראוי ומה לא. אגב, מי שרוצה יכול לרכוש היום עשרות רשימות כאלה כדאטה
בייס מתעדכן מכמה ספקיות ברשת.
בשביל לפתור את סוגיית הסינון יתר יאפשרו לעשות את זה כמו בכוויית
ובנסיכויות הארמיות, ברגע שתגיע לאתר שסונן יופיע מסך שיאמר שאם אתה חושב
שהאתר הזה אינו מכיל תועבה (או כל ביטוי מרוכך אחר), שלח דוא”ל לכתובת
אדימיניסטרטור כזו וכזו, והינה לכם הפתרון לבעיה מבחינה טכנית. הדבר הזה
קורה היום בכל הארגונים הגדולים שמפעילים פייר-וול. ואפילו הבלוג של תומר
כהן המסכן סומן איכשהו כתוכן פוגעני שהשרת של מקום העבודה שלי לא מוכן
לפתוח. ברגע שדיווחתי את זה לאדמיניסטרטור- זה נפתח.
הבעיה הגדולה היא, שבסופו של דבר, כשהופכים את החוק הזה למיושם, ולא
מתווכחים על ההיבט המוסרי/חוקתי/אידיולוגי של הדברים, יהיו טכנאים קטנים
עם טולבר מטופש על הדפדפן (בטוח אקספלורר), שיסמנו על כל דף אם הוא ראוי
או לא ראוי. הם יעשו את זה לפי טבלה מטופשת וקורס הכנה של כמה שעות מול
מסך מחשב, ויקבלו על זה 17 שקל לשעה מאיזה איזור תעשיה בפריפריה (אולי
בשדרות אפילו).
כן וועדה, לא וועדה, כן שר לא שר, את הכל הכל אפשר לבצע בידיוק כמו שכתוב
בחוק בכלים המעפנים שיש היום ברשת. בסוף, המצב דה פאקטו יהיה שישראל
תהיינה מובלעת אינטרא-נט פנימית בתוך האינטרנט העולמי עם נקודות יציאה
לרשת האינטרנט העולמי שיבוקרו על ידי שירותים מופרטים מכוח חוק. זה לא
כזה קשה לביצוע.
המסר היחידי שאי אפשר לערער אותו הוא זה: אינטרנט=דמוקרטיה. פגיעה בזרימה
החופשית של האינטרנט, גם היא לצורך מטרות שיכול להיות ושהן טובות (ולא
שאני חושב שהן טובות), היא פגיעה בדימוקרטיה, היא יצירת מנגנון שאסור
שיווצר, כמו פרנקשטיין חוקתי.
לסיכום ובאמת ובתמים: הפחד האמיתי שלי הוא לא הפורנו, אני פוחד שמרגע
שיוולד המנגנון הזה, יהיו הרבה מאוד גופים שישמחו לשים עליו יד. הצנזורה
תוכל סופסוף ליישם את המלצות וינוגרד (במקום לרדוף אחרי הרבה פורומים,
פשוט שולחים את הלינק לספקיות הצנזורה, והינה האתר נחסם, רק לישראלים
כמובן), השב”כ יחפש עוד טלי פחימות, צה”ל יחסום תכנים שיפגעו במורל
הגיוס, מס הכנסה יבקש לחסום אתרים שממליצים על תכנוני מס. הרשות למלחמה
בסמים תבקש לחשוב את “המחירון”. הרשות למלחמה בתאונות הדרכים תבקש לחסום
פורומים שיעסקו בדראגרייסינג בישראל (וכן, יש דבר כזה).
זה מה שקורה בטלוויזיה, זה מה שיקרה באינטרנט. היום זה הפורנו, מחר זה
אתם. היום אנחנו מצילים את הילדים, מחר אנחנו הופכים להיות סין. פשוט
מאוד.
זה המסר, צאו הסרט של הוועדות ושל השר. השר שקרן, השר מש”ס, דתיים
וציצים, דתיים וחופש, זה סרט ישן ומשעמם. מדינת משטרה, משטרת מוסר, סמים,
מורל וצנזורה. זה מה שמחכה לנו. זה המסר.
מרץ 4, 2008 בשעה 12:45 לערוך
אתה חייב להראות לו את הוידאו טוקבק שלך.
מרץ 5, 2008 בשעה 0:32 לערוך
גדי,רשמתי את זה גם בפוסט הקודם,אני ארשום שוב.
למה אתה לא ממרכז את עניין “רשימות הבושה”?הרשימות שיודלפו.
*יובל אברמוביץ’ התל אביבי,לא מתבייש שכולם ידעו שהוא צרכן פורנו?ומה לגבי מישהו אחר מחברה יותר שמרנית?מישהו שירצח(אלגורית ואולי מילולית) אם יוודע הדבר.
*ומה לגבי העובדה שהיום כל המעסיקים נותנים הרבה כסף לאנשי IT כדי שיחסמו את התכנים האלו(פורנו,הימורים ואלימות חולנית) ולכן כשמישהו יבוא לבקש עבודה,המעסיק יבדוק האם אותו אחד ברשימה.
כי,או שאותו אחד מהמר(כזה המעסיק ימנע מלשכור),או חובב פורנוגרפיה ואלימות ואז אם יש למעסיק 2 בררות,אחד שברשימה ואחד שלא(שווים ביכולתם),הוא יעדיף את זה שלא,כי איתו יש יותר סיכוי שהוא לא ירצה מלכתכילה לגלוש לאתרים האלו מה שיקל על אנשי הIT,ואולי יחסוך למעביד כסף.
*ומה לגבי העובדה שכשאתה יוצא\ת לדייט,אז הבחורה או הבחור מריצים את השם שלך אח”כ לבדוק אם אתה שם?נדמה לי שגם בתל-אביב אצל חלק זה עדיין תופס.
*וחברות ביטוח?בנקים?סיווג ביטחוני?ועוד אלף ואחד שימושים…
בבקשה תגידו לי איפה אני טועה?
נ.ב עדיין יש לך את הבעיה הזו בתיבת התגובות.
מרץ 5, 2008 בשעה 1:32 לערוך
תוספת קטנה.
שמעתי את התכנית שוב ולא הצלחתי לקבוע,מי עשה מניפולציה על מי,אתה הפסקת לדבר על הרשימות מיוזמתך,או שהשר הצליח להסית אותך.
בכל מקרה,הוא באמת דמגוג ואורטור בחסד.חבל שהוא לא נרתם למטרות ראויות יותר.
בקטגוריית הנזקים של הרשימה שכחתי כמובן לציין “פוליטיקה”.מוזר שדווקא החכ”ים לא חושבים על זה.
מרץ 5, 2008 בשעה 17:00 לערוך
אני משוכנע שסיפור “רשימות הבושה” לא משכנע. הרי אם רבים יטענו שהסינון מפריע להם, זה לא יסמן אף אחד. צריך לזכור שגם אצל אלה שהיום מיישמים סינון של ספקים מסוימים, לפעמים פותחים אם הסינון (באמצעות ממשק ניהול), ואף אחד לא חושב שיש בזה בעיה.
צריך להעביר מסר ברור שמשכנע גם את מי שחושב שסינון זה דבר טוב לילדים - החוק הזה רע. שיטת הסינון המוצעת לא מועילה לאף אחד - לא לחילוניים ולא לדתיים!
מרץ 5, 2008 בשעה 23:44 לערוך
ישי,לדעתי במקרה הזה אתה טועה.
אסביר.
1)העובדה שהחוק הנ”ל לא עוזר לא מזיז לאף אחד,הם מחשיבים את זה כבעיה של “טכנולוגים”.אם להם “לא סוגרים את הפייסבוק”,מה אכפת להם?
2)בוודאי,שהורדת סינון מפעם לפעם,מי שרוצה עוברת בשקט.ההבדל והבעיה היא שהמצב החדש יצור מציאות שונה לחלוטין.
עד עכשיו,רצית לשנות משהו בסינון?זה היה עניין בינך לבין עצמך.
א.אף אחד לא הסתכל,לא היה שום מיקוד לעניין הסוטים.
וב.אף אחד לא יכל לדעת אם יש או אין לך סינון(וא’ לדעתי הוא גם תולדה של ב’).
עכשיו תאר לך מצב כזה: ‘אבי’ מבני ברק,הוא בחור רגיל,הוא הולך לבית כנסת בכל יום,שומר מצוות ומנסה לשמור על כל ציוויי התורה.אבל מה?הוא בכל זאת קצת שונה,נסיבות כאלו ואחרות הובילו אותו לצד יותר ליברלי של המפה.שלא תבין לא נכון חו”ח,אבי הוא חרדי בכל רמ”ח איבריו,הוא אוהב את השם ומוכן למות למען קידושו,
אבל,אבי הוא גם בחור אינטלגנטי,הוא אוהב לדעת,לראות דברים,לבקר אותם ואפילו אתה יודע מה בוא נוסיף ל’אבי’ איזה חוסר שלמות.מפעם לפעם לעיתים נדירות,קורא שגם ‘אבי’ נכנע ליצר,לא שפיכת זרע לשווא חו”ח,אבל כן,בחורה ערומה פה או שם.
עד עכשיו,הכל עבר בשקט.אף אחד לא ידע שלאבי אין צנזורה,כשהציעו לו להצטרף למבצע שהציעה בזק לקהילה החרדית על תוכנות צינזור,או למבצע של ‘מורשת’,הוא אמר שהוא כבר מחובר דרך ספקית אחרת,אז עזבו אותו בשקט.
-נגמר הסיפור-ועכשיו מוסר ההשכל,מה לדעתך ‘אבי’ יעשה כשיכנס החוק לתוקף?ואם לא יעשה כלום,מה לדעתך יקרה לו?
והדוגמא הנ”ל מובילה אותי מיד לסעיף האחרון והמרכזי:
מרץ 5, 2008 בשעה 23:47 לערוך
3)”רבים” לא יכולים לטעון שהסינון מפריע להם.
קודם כל אתה לא לוקח בחשבון את העובדה שהחברה בישראל,היא לא חברה מונוליטית.היא מורכבת מהרבה תת-חברות ותת-קבוצות,אפילו אם כ-ל החברה התל-אביבית ה”נאורה” תתגייס להוריד סינון(ואגב גם היא מבוזרת ומורכבת מקבוצות רבות שלא יעשו כן),
בהרבה קהילות ואזורי מגורים-לא יעזו!
כמו כן,הטיעון שלך לא נוגע לטיעון שלי לאפליה תעסוקתית.
או פוליטיקה.כן,כולם יודעים שכולם צופים בפורנו ומקיימים יחסי מין,אבל צביעות היא חלק מהאדם.פרסום קלטת מין של מועמד כלשהו תפגע בסיכויו.
ולמה לדעתך בכלל,רוב הציבור יבחר להתנתק?
לי ולך זה בעיה,אבל יש המון ציבורים(קשישים,משפחות,פמיניסטית,אנשים שנוגעים לעיתים רחוקות באינטרנט,אנשים שמתביישים ועוד…),שזה רק יעבור לידם ולא יפגע בהם חזיתית.
ועשרות-מאות אלפי אנשים שעובדים אצל הספקיות עצמן ולא “יבקשו מהבוס שלהם לפתוח להם את הפורנו” : http://blog.ehudk.com/2008/02/27/why_892_is_bad/#comments
ד”א מבחינה טכנולוגית,זה לא אומר שרשימת האתרים שגלשתי אליהם תהיה גם בידי הממשלה ולא רק בידי הספקית?
כי ‘זה’,מפחיד באותה הרמה!!!
נ.ב אני לא אבי.
מרץ 9, 2008 בשעה 9:48 לערוך
אי אפשר לצפות ממי שמגיש תכנית ברדיו ובטלויזיה להבין את הצורך באינטרנט כאמצעי תקשורת פתוח. מבחינתו יש מקום להתבטא, והוא אפילו מאפשר לאחרים להתבטא (בראיונות טלפוניים, למשל, ובתוכניות עם “קו פתוח” לקהל). הוא רגיל לכך שכל מה שיוצא החוצה צריך לעבור פיקוח או עריכה.
משר התקשורת עוד פחות אפשר לצפות לכך. הוא שייך לאותו מגזר שמינה “ועדת עורכים” לפקח על כל אורחות חייו. כבר מתחילת הטיפול בחוק בצנזורה באינטרנט הוא הצהיר ש”אפשר לחסום תכנים באינטרנט בדיוק כמו שאפשר בטלויזיה כבלים” וזאת בדיוק הכוונה שלו: להפוך את הגישה לאינטרנט לעוד סוג של “טלויזיה בכבלים” - מדיום חד-כווני שמספק לציבור גישה מוגבלת למגוון מצומצם של תכנים שבחרה אותם ועדת עורכים - בדיוק כמו אורח החיים שבחר השר למצמו.