Content / Interactive

רוב הזמן הייתי בטוח שכל דור עולה על אלו שקדמו לו. עכשיו אני קצת פחות בטוח

האמירה שבכותרת מיוחסת לזקן השומרים, אברהם שפירא. הוא כמובן לא היה היחיד שנזף בנוער של ימיו - מקאטו הזקן ועד האלוף שטרן (ולא זה המקום לדון בו), מבוגרים תמיד ראו את הנוער בתקופתם כשטחי, רדוד ולא נותן מספיק כבוד למבוגרים ממנו.

על דימוי הקשיש הנרגן שלי עבדתי לא מעט - מהטור “הזקן והלינק” (תמונה מימין) הוותיק ועוד לפני כן, כ”דוד בגופיה“. יצא לי לעבוד המון עם אנשים צעירים ממני, ולרוב סברתי ההיפך מדעתם המלומדת של קאטו ושפירא. הדור שלי היה כל כך מעפן, כל כך מפוחד, דור “המרד השפוף” כמו שהגדיר אותו גדי טאוב, שהדורות שבאו אחרינו נראו לי תמיד כבני מזל, שיודעים להשתמש ולנצל את מה שיש להם.

ואולי פשוט הייתי בן מזל לעבוד עם כמה אנשים צעירים ומוכשרים מאוד, שגם כשהתבגרו נשארו מוכשרים מאוד (ועדיין הרבה יותר צעירים ממני, אין מה לעשות). הייתי שמח לקחת קרדיט של חונך אם לא מנטור ממש על כמה מהם, אבל האמת היא שהם היו עושים מה שהם עשו ועושים גם בלי קשר אלי. רוב הזמן השתדלתי שלא להפריע.

גל מור, שהיה מראשוני הכותבים מוואלה וכיום עורך את ערוץ המחשבים ב-ynet, כתב יפה על הכתיבה בבלוגים. אם לא קראתם, שווה קריאה (הוא לא הראשון שהייתי עורך שלו וערך אותי מאוחר יותר. כלומר, כשאני כבר זוכר לכתוב לוויינט משהו).

יוני שדמי היה אחד הצעירים המוכשרים ביותר שיצא לי לערוך. כיום הוא כותב מגזין בסופשבוע של מעריב, ז’אנר כתיבה עברית שהולך ונעלם. אין כבר ענקים בתחום הזה, אין מיברג ואין בכר, מישהו שאתה אומר - ‘וואלה, אני קורא את הטקסט הזה רק כי הוא כתב את זה’. יוני שדמי הוא בין הבודדים שיצאים מהכלל הזה. הסיבה שאני מאזכר כאן אותו ואת הבלוג שלו “דברים שצריך” היא אחד המאמרים/כתבות האחרונים ממעריב שהתפרסמו בו, “אביב דיגיטלי“, שעוסק בדרכים המענינות בהן הדור הצעיר מאמץ את המהפכה הדיגיטלית.

לא כל הדרכים בהן הצעירים מאמצים את המהפכה הדיגיטלית מרתקות ומקסימות, כידוע. ולפני שמישהו יקפוץ להזכיר את הפקא3ות, להלן קישור לראיון עם כרמל וייסמן, מראשית השנה, ששינה את האופן שבו אני מתייחס היום לפאקצייאדת הבלוגים - עדיין לא קורא, אבל כבר פחות מזלזל.

——

בהתחלה רציתי להוסיף כאן משהו על צעירים שבולטים ברשת והם קצת פחות מוכשרים, אבל נראה לי שדורה קישינובסקי, המשובחת כשלעצמה, אמרה בנושא מדד הבלוגים של בלוגטל כבר הכל. אוסיף רק שמבחינתי, יש כאן נייר לקמוס מצויין: מי שמצטט, מפנה או מתייחס לליאור ויראלי כסמכות מקצועית, לא ממש מבין באינטרנט, בבלוגים, בשיווק או בויראליות.

(לרפיפוגל: אתה רוצה שאמשיך להגיע לאתר עם כתבות כאלה?)

יאללה Web2.0צלמיות אלו מקשרות לאתרי סימניות משותפות בהם קוראים יכולים לשתף ולגלות אתרים חדשים.