Content / Interactive

עדכון: נמרוד הלפרן מחק שני פוסטים העוסקים בדה מארקר מהבלוג, מסיבות של קולגיאליות, יש להניח.

בלי קשר לדיון הכבר-פאסה על קפה דה מארקר, רציתי לספר לכם על בלוג אחד משם שלמדתי לחבב (יש עוד כמה, אבל בהזדמנות): קלקלה. הכותב הוא נמרוד הלפרן, שכותב בדסק חדשות העולם של דה-מארקר (הוא הכתב שאתם מכירים בתור “כתב דה מארקר”). הוא אמר לי שהוא לא חותם בשמו מאחר והחל את הקריירה שלו בכתיבה פובליציסטית ב”דבר”, “מעריב” ו”לאשה”, ולפיכך התרגל לחתום רק כשהטקסט מבטא את דעתו.

זה בלוג של שמאלני לא נינוח ולא מרוצה מעצמו. לפעמים יש שבוע שרובו קטעי וידאו משובחים בעזרת יוטיוב וכמה הערות משועשעות, לפעמים ניסוחים מחודשים לטקסטים גזעניים מהעיתונות היומית, קטעים אישיים יותר ופחות ושאר ירקות. תעשו מנוי רסס, תנסו כמה זמן. מצאתי שהעדכונים משם הם מסוג הדברים שרצים לבדוק לפני לא מעט בלוגים אחרים.

נחמד שהעובדה שהוא איש דה מארקר לא מפריעה לא לכתוב ברוח הסיסמה ההיא שהיתה פעם מעל הטורים של אורי אבנרי בעיתון ההוא. למשל הקטע האחרון, מאתמול, על גיא רולניק (”עיקר הרושם שהותיר בי המפגש החטוף עם הבוס היה החיוך החביב שהיה נסוך על פניו. nice guy. עם זאת, לימים הבנתי שלא אלו פני הדברים. רולניק איננו נייס גיא. הוא wise guy”), את זה על דה מארקר, האחד במאי וחתולי הרחוב, ואחרים. אני חושב שהעובדה שהוא כותב בדה מארקר היא נכס לעיתון פעמיים - הוא כותב טוב וחד, והוא כותב בניגוד למנגינה השלטת - דבר מומלץ לכשלעצמו בכל יישות תקשורתית. כבוד לעיתון ולמערכת.

אני חוזר שניה למשפט הראשון שלי. טוב, בעצם זה כן קשור לדיון בדבר קפה דה מארקר. נכון שנמצא שם לא מעט אנשים עם שם במדיה ומקומות אחרים שמתנהגים כמו ניוביס מושלמים בהילכות רשת (היי, הם ניוביס מושלמים), אבל - מעבר להחדרה של תרבות הרשת עבור מקבלי החלטות - יש שם גם לא מעט דברים ששווה, באמת שווה לקרוא. תישארו בסביבה, מדי פעם אמליץ על עוד.

הערת שוליים: מחר הולכת להתפרסם בגלריה ביקורת, מן הסתם מפרגנת, על בלוג האוכל “בצק אלים“. אחלה בלוג, בהחלט - אבל בקשה לי מהיוצרת - אנא ממך, הכניסי תגיות או סיווגי קטגוריות, כדי שבעוד חודשיים, למשל, כשאחפש את המתכון לפחזניות, אוכל למצוא אותו בקלות.

יאללה Web2.0צלמיות אלו מקשרות לאתרי סימניות משותפות בהם קוראים יכולים לשתף ולגלות אתרים חדשים.