Content / Interactive

לפני 12 שנה פחות שבוע, אחרי כמעט שנתיים בתחום, העליתי לרשת את מיזם התוכן הראשון שלי, "מוניטור". לפני כשבוע עלה לרשת, כחלק מפרוייקט גדול של חברת פרטנר, מיזם התוכן האחרון שלי, הבלוגים של פ.צ.בלוגים. זה מרגש אותי לא פחות.

התחלתי לכתוב פוסט גדול על המעבר יומיים לפני העליה. מסיבות אישיות טרם סיימתי אותו… אבל אני מקווה לעשות זאת הערב/מחר/מתי שהוא, נשבע לכם. קראתי בינתיים את מה שהיה לג’מעה, לעיתונים ולכל מני דורשי טובה לומר. קיבלתי 52 (ספור) בקשות להצטרף לצוות של פ.צ., התעסקתי עם באגים בכמות שיכולה לשגע פילים - והצליחה כמעט להטריף את הצוות המעולה של פ.צ., ובעיקר - עיכבתי עוד ועוד את הפוסט. כאמור, סדרי עדיפויות.

מאחר וכבר התעכב, ומאחר ועלו כמה וכמה שאלות בנושא בבלוגים וגם בפידבקים שקיבלנו בעל-פה או בעל-מסנג’ר, נראה לי ראוי שהפוסט המדובר יכלול גם תשובות לכמה מהתהיות / ביקורות שעלו בינתיים. בקיצור, אם למישהו יש שאלה בנושא פ.צ.בלוגים או האתר של פרטנר, תשאירו פה בתגובות ואשתדל להתייחס אליהן בפוסט.

בבלוג הזה ירדו כבר על הציטוט שלי בהודעה לעיתונות שהאתר החדש של פרטנר הוא "בשורה תקשורתית ותרבותית". עכשיו, זו הודעה לעיתונות וכידוע הן חייבות להיות עם חצוצרות, אבל אם לא הייתי מאמין בזה האמינו לי שהייתי יכול למסור ציטוט אחר. למרבה הצער, הדיון שלי בנושא יהיה חייב להיות כללי מדי ומתבסס רק על המידע ששוחרר לציבור. ועדיין כן, בהחלט: בשורה, ורגלי המבשר כתומות.

“כן, אנחנו יכולים” מצטטים בש”ס את אובמה, בתרגיל כל כך מרהיב בחוצפתו של עיקור המסר המקורי עד שקשה שלא לחייך. גם ביבי מעורר חיוך סלחני: כמו ילד שרוצה חולצה של מנצ’סטר כדי להרגיש רונאלדו כשהוא מכדרר בשכונה, ביקש וקיבל מקבלני האתרים שלו אתר “כמו של אובמה”. מאחר והוא כנראה זה שיבקיע בבחירות הללו, מישהו שם עוד עלול לחשוב בטעות שזה בגלל שהם הצליחו להעתיק את גוון הכחול המדוייק של אובמה און ליין. אבל לא.

האתר של ביבי הוא חלטורה שנבנתה אתמול ותפורק דקה אחרי מדגמי הטלוויזיה. האתר של אובמה הוא הקצה הבולט מעל המים של קרחון פעילות השטח הרצינית והאמיתית של תומכיו, שנעזרו באינטרנט, המדיום הטוב ביותר לפעילות כזו. הם נהנו ממה שלא יהיה לאף אחת מהמפלגות בארץ: שנתיים של הכנה לביצוע חריש שטח עמוק, פעילים שחיים באמת את הרשת וסביבה מקוונת שרחוקה שנות אור (או, בעצם, הקלקת עכבר אחת) ממה שקיים באינטרנט העברי. זה קצת לא כוחות.

גם מיקי איתן מהליכוד, מהפרלמנטרים הישראליים הבודדים שחיים את שנות ה-2000 הדיגיטליות ושמריץ לאחרונה קמפיין רשת מעניין, לא יוכל לעזור למפלגתו בשלב הזה. אם עד עכשיו הליכוד (וכל המפלגות האחרות, לצורך העניין) לא בנה ולא עשה כלום באינטרנט, הוא לא יוכל לבנות יותר מאשר פסאדה של קמפיין עד הבחירות הקרובות.

דב חנין, המועמד שהפתיע גם את תומכיו לראשות עיריית תל אביב, נהנה מקמפיין אינטרנט עממי ומוצלח שהצליח לגרום לזיעה קרה ונדודי שינה בקרב אנשי חולדאי – אבל לא הצליח להגיש לו את המשרה הנכספת. מסתבר שכדי לעבוד מהשטח לא מספיק לעבוד עם כלי השטח הטוב מכולם, האינטרנט, אלא צריך גם זמן. איפה השטח של הליכוד, העבודה או קדימה? עוד לא באינטרנט. לא בבחירות האלו.

באנרים באתרים זה נחמד, ובטח יעזור לתעשייה ברגעיה הקשים, אבל המרחק בין זה לבין הקמפיין שאובמה בנה ברשת הוא כמרחק בין ההבטחות שיהיו על אותם באנרים למציאות. אתם יכולים להתכונן: מיליון טוקבקיסטים להשכיר שיריבו ביניהם בלי שזה יעניין – או ישפיע – על כלל הציבור ושכפול אינטרנטי של תשדירי הטלוויזיה, המודעות והעלונים שיטנפו את הסביבה ואת התודעה בחודשיים הקרובים. אתם יותר ממוזמנים להתייחס לכל זה כמו עוד סוג של דואר זבל: קצת מעיק, אבל נשכח שניה אחרי שלחצנו Delete.

(פורסם בידיעות אחרונות)

הקטע שלהלן הופיע בבלוג של דרור פויר “החיים בהיר”. הקטע עוסק בכינוס מרכז הליכוד התוססגוני. למעשה, הציטוט נלקח משתי פיסקאות שונות, אבל ההלחם מקפיץ עוד יותר את איכותו.

בפינה אני מבחין ברוני מאנה מדבר בטלפון כשידו תחובה עמוק במכנסיו. הרבה אנשים עוד ילחצו את ידו הערב מבלי לדעת איפה זו הייתה.……. אני יוצא החוצה לנשום אויר. אלפרון, שמסתובב עם שלושה ילדים, אולי נכדיו, לוחץ את היד של רוני מאנה, אותה היד לחצה שניה קודם את ידו של המפכ”ל לשעבר אסף חפץ. רק הליכוד יכול.

ההודעה לעיתונות שלהלן נשלחה הבוקר על ידי פרטנר. היא מתייחסת למה שכבר נרמז עליו במעועמם בבלוג זה ובמקומות אחרים, קרי פ.צ. בלוגים, ומובאת כאן כלשונה:

חמישה מהבלוגרים הפופולאריים בישראל יעברו לכתוב באתר orange

נבחרת הבלוגרים מורכבת מהבלוגרים המובילים והבולטים בישראל. ביניהם: יאיר רוה, דבורית שרגל, עידו קינן, בועז כהן, גדי שמשון ועוד. הבלוגים הפופולאריים נשארים עצמאיים ויפעלו בפורטל החדש orangetime

orange תשיק בקרוב את הפורטל orange time, אתר הבידור הגדול ביותר בתחום בישראל,  המיועד לכלל משתמשי האינטרנט. לראשונה, יוצע לציבור הרחב פורטל תוכן עשיר בתכני פרימיום, מספקי התוכן המובילים בעולם ובארץ. האתר יתמקד בתחומי הסרטים, הסדרות, המוסיקה והמשחקים. בנוסף למיטב התכנים, יוצעו באתר גם שירותי קהילה כגון פורומים, בלוגים ותכני משתמשים. במסגרת זו יזמה orange מהלך של אירוח בלוגים פופולאריים, איכותיים ומובילים בתחומם בישראל. מדובר בשורה של בלוגרים איכותיים שפעילה ומוכרת במשך שנים ברשת הישראלית. ב- orange הדגישו כי הבלוגים נותרים עצמאיים לחלוטין והשינוי היחיד מבחינת הכותבים הוא הפלטפורמה. הבלוגים ייהנו מתנועת הגולשים הרבה באתר orange.
(המשך…)

גם היום, כששני אנשי אינטרנט נפגשים, יכול המשפט הישן הזה להפציע. “האינטרנט הזה? עזוב, זה לא ילך”. בדרך כלל תלווה האמירה בגיחוך הדדי, מקבילה מעולם האמיתי ל”פחחחחחח” הידוע של הטוקבקים. אפשר לקרוא לזה “לפחוח” (1).

פוחחי האינטרנט נוהגים לפחוח את המשפט הנ”ל כסוג של “מלח מים” נגד עין רעה. זה לא שאין אפילו היום אידיוטים שסבורים שהאינטרנט הזה, של הצעירים, זה לא ילך. יש כאלו, עובדה: רק בכנס ראש פינה האחרון היה דיון שעסק ב”רשתות הטלוויזיה המשתלטות על האינטרנט“. בדיוק, פחחחח. אבל חוסר ההבנה הממסדי, ההתעלמות הנפשעת של התקשורת הישראלית לכל אורך שנות התשעים ממהפכת האינטרנט (ונאמר בעדינות – זה לא שהמצב היום מזהיר) והקושי הכלכלי לעשות אינטרנט בעברית הפכו את המשפט העתיק גם לקריאת תיגר מלאת ששון, בנוסח “לא ילך, מה? חכו חכו”.

בראשית ימי האינטרנט זו היתה התחושה השלטת. זו לפחות היתה ההרגשה שלנו – לא רק מהתקשורת אלא גם מחברים, שכנים, משפחה. זה נחמד, זה מגניב, אבל בשביל מה זה טוב. הפער הענק בין מה שראשוני העובדים והמשתמשים באינטרנט ראו בה, לבין ההמון הלא מודע והלא מתעניין היה נדמה כבלתי ניתן לגישור.

לא היו הרבה אתרים באותם ימים. באחת הגלישות הראשונות לאתר wired, הלהיטון של המתלהבים מהרשת בשנותיה הראשונות, כשקו הטלפון הביתי מושבת לצרכי חיבור איטי להחריד, שאלה אותי בת הזוג דאז אחרי שהציצה במסך רווי אוטופיית הרשת העתידנית: תגיד לי רגע, אבל ברצינות. באמת נראה לך שזה העתיד? שכל, כל האנשים ישתמשו במחשב לעוד דברים חוץ מעבודה, ויגלשו וישלחו מיילים? שהאינטרנט הזה, זה ילך?”.

התשובה שנתתי לה היתה כמובן חיובית, מלאת עזוז, גבורה וביטחון עצמי, ובדיעבד מדוייקת להפליא. אבל התשובה האמיתית, האינסטינקטיבית שלי, שלא נאמרה, היתה: “לא יודע, אבל מקווה”. כשאני משתמש היום בקלאסיקת ההלעגה הזו זה לא רק כי האינטרנט ניצחה בענק, גם אם לרזי ברקאי זה עוד לא ברור. זה גם כדי לאשר לעצמי שוב ושוב את העובדה שהיום, כמו אז, זו שטות גמורה. זה בטוח ילך, האינטרנט הזה, כי מתי שהוא יגמר לו הכוח מלרוץ.

(פורסם בידיעות אחרונות, 17/10/08)

(1) TM דורה קישינובסקי

יש רגעים בהם נדמה שהעולם הוא באמת כפר אחד גלובאלי, ושהמשותף בין בני האדם מכל האומות רב על המפריד. רגעים יפים, נאצלים, מלאי חמלה אינסופית ואחווה למין האנושי. רגע כזה היה לי כשראיתי את הגרף הבא מתוך בלוג התרבות/גרפים המשובח GraphJam:

במסגרת יחסי הציבור לפסטיבל הטלוויזיה והמדיה הדיגיטלית בראש פינה שיערך בחודש הבא , התפרסמו היום כמה מהפאנלים שיהיו בפסטיבל. את הציטוטים העתיקו הכתבים הרלוונטיים בשקדנות המקובלת. הנה אחד מהם, לדוגמא: "מאקו-רה עם האינטרוויזיה?", הוא שמו של הדיון שייערך על רקע כיבוש האינטרנט על ידי גופי השידור הטלוויזיוניים."

אני רוצה רק לציין שהכיבוש משחית, ושאני מקווה שאבי ניר יתגלה ככובש הומני (באיור: כיבוש אמריקה על ידי גופי השידור הספרדיים).

כלומר, רבאק, יש אנשים בתעשיית הטלוויזיה - עבדתי בה לזמן קצר לפני שבע שנים, טוב אחות זונה ולהיות בגולאג מלחזור לשם, למרות הכסף הטוב - שבאמת חושבים שאתרים כלשהם, גדולים ככל שיהיו, אכן מהווים "כיבוש" של האינטרנט. ויש עיתונאי מדיה שמעתיקים את הקומוניקט בחדווה.

עוד מהפאנלים הצפויים: ""ברברים בשער – טלוויזיה עצמאית באינטרנט", יבחן האם הבלוגים המשודרים יהפכו אי פעם לאלטרנטיבה לתוכן הטלוויזיוני המקצועי.". זה צריך להיות הפאנל הקצר בעולם: עולים על הבמה, מציגים את הנושא, המנחה אומר "לא" ואפשר לצאת ולשבת בבית הקפה ולעשות עיניים לארז טל.

גילוי נאות: לפני כחצי שנה היתה מחשבה מצד מארגני פסטיבל ראש פינה לעשות פסטיבל לדיגיטל בלבד, ונוהלו איתי כמה פגישות לגבי עריכה שלו. העניין, כמו שאומרים, לא הסתייע. כמובן שזו הסיבה היחידה שאני מכחיש את כיבוש האינטרנט בידי גופי השידור הטלוויזיוניים.

פחחחחח. 

והעובדה מהתחת הזו מופיעה בכתבה הכלומית על פתיחת אפל סטור בתל אביב. לי נודע שטוב שלא עשיתי מנוי לעיתון.

(מינכן, סי"צ) עידו קינן, "אחד הבלוגרים החשובים בישראל" (העיר, שם, שם) וזבבירי מדיה גרופ מסינט פטרסבורג הודיעו היום על הצטרפותו לקבוצה. קבוצת זבבירי מדיה גרופ עוסקת בנדל"ן מניב ופרוטוקשן בשלושים חנויות נוחות ברחבי ברית המועצות לשעבר, כמו גם בטכנולוגיית P2P לצרכי צפיה וביקורת. קינן כזכור פרש מכלכליסט, שם שימש. בהודעה לעיתונת מסר קינן "אני שמח וגאה על הצטרפותי לזבבירים. שנים חלמתי על יציאה מהשירות הציבורי כדי לעשות לביתי במגזר הפרטי, ואני משוכנע מעל לכל ספק שבקבוצה יובאו יכולותי המקצועיות לידי ביטוי נאות ורווחי לכל הצדדים". דובר הקבוצה מסר "פחחחחחחח".

יש אישור להשמש בתמונה לצרכי יח"צ

גם אני קראתי בדאגה את המודעה מטעם הקמפיין של חולדאי (*), שמצטטת את שלי יחימוביץ ותוקפת את עצם הרעיון של היות דב, קומוניסט פשקרב חולירע כנראה, ראש העיר הבא של תל אביב. בדקתי את הנושא (גם כן בדאגה), וביררתי סופית ולכן אני שמח להצהיר זאת: אין מצב שחנין יחלק את ירושלים. ניצלנו.

עכשיו אפשר לדבר על הבעיות של תל אביב?

(*) לטובת מי שהקישור לא עובד לו - זו המודעה של “תושבי תל אביב”, כלומר הקמפיין של חולדאי:

אחד מתלמידי בקורס “ניהול זהות מקוונת” באוניברסיטת באר שבע העלה לרשת את הבלוג Shtrudel BGU. תוכלו למצוא שם מידע כמו איך לזהות סנדביץ’ ישן בקפטריה, וחשיפה מצולמת של הדרך בה ארומה באוניברסיטה מכינה ממחזרת קרואסוני שקדים.

הפוסט המצויין והטיפה ארוך של אמיר דותן גרם לי לחשוב שוב, בצער רב, על נענע. יש לי כל הרבה מה לומר, וזה כל כך לא לעניין שאדבר עכשיו, שגם זה, בדרכו, קצת עצוב.

משהו מאוד משמח, לשם שינוי. בדיחה. בטח בדיחה. אין מצב שזו לא בדיחה.

התשובות מגלות בעיקר את העובדה שנורא חם פה. לינק

היו לי כבר מספיק ויכוחים עם עידוקינן, האיש שלובש חולצות סגולות שלי (אתם ממש לא רוצים לדעת) בנוגע לנענע 10. המרדף המטורלל אחר הלוגו שעיצב נוויל ברודי הגיע לשיא מסויים כשעידוק השווה אותו ללוגואים של נייקי ושל אדידס. זה כמו שתבוא לעיתונאי וכדי להעליב אותו תשווה אותו לאד מורו. לא נורא, זה חלק מחן של בלוג 404.

המסכים של נענע 10 (לחיצה על כל תמונה תוביל לצילום מסך בגודל מלא) מגלים שהלוגו, כמו שדי צפוי בעצם, מתאים מאוד לכל הקונספט העיצובי של נענע 10 החדשה. תיכף יגיעו הפוסטים וההערות המלומדות על יפה לא יפה, אהבתי לא אהבתי. איך אמרה דנה מודן בזמנו בתוכנית הלילה? הטעם האישי הנדוש שלכם לא מעניין אף אחד. הלוגו והעיצוב והממשק הם קפיצה קוואנטית בהשוואה לעימודי "הראש שלנו בתחת מאז 2003" שמאפיינת את רוב אתרי התוכן הגדולים בישראל. הייתי יכול ליהנות מזה אלמלא התרגלתי כבר לצרוך את נענע דרך רסס מדוד. נו מילא, אני לא קהל היעד.

מילה אחרונה בנוגע לטענות לגבי הלוגו של נענע: להלן הלוגו שאיתו נענע עלתה לאוויר, שנעשו בו כל הטעויות האפשריות. מפאת כבודם של המעורבים - וכבודי שלי שלא עליתי על שום בריקאדות - לא אפרט יותר. בכל מקרה, השם נענע נהגה על ידי אבי בהגן, אז סמנכ"ל השיווק הנמרץ של נטוויז’ן, מתוך מטרה שיהיה לגולשים קל להבין ולזכור את כתובת האינטרנט. כן כן, "נענע" באה רק כדי שיהיה קל לזכור את nana.

השיטוט באתר החדש עצמו מראה שלא הכל סגור ומהודק. חלק מהקישורים לאגפים האחרים של האתר מובילים לעמודים הרלוונטיים בעיצוב הנוכחי. חלק - כמו למשל לאתר "גיימר" של נענע, מופיעים פעמיים באותו עמוד. יש כל מני משחקים קטנים וקונצים שמתחבאים בבאר השמאלי, ולמרות שהעיצוב מעורר רתיעה ברגע הראשון - לא ראיתם דבר כזה במה שאתם מכירים כאתר תוכן, קל להתרגל אליו.

אין לי מושג מה יהיו התכנים של נענע10, ואם יהיו שונים ומשודרגים יחסית לאלו הקיימים היום. בכל מקרה, הפריע לי מאוד (וכבר כתבתי על זה בעבר כאן) כל נושא ה"עולמות" שהם בעצם מדורי התוכן הראשיים הנושאיים לניווט באתר. לא נכחתי לצערי במסיבת העיתונאים של ההשקה, אבל הבנתי שדובר שם על עולמות התוכן מהם יהיה מורכב האתר החדש. מונדייה, בנו אתר מתוקתק, קנקן מהודר, ועכשיו הם הולכים למלא אותו בכל מני באזוורדס חסרי משמעות כמו "עולמות תוכן" ו"אינטרוויזיה"?

(אולי יש ל"אינטרוויזיה" משמעות. אני נתקלתי במונח עוד מימי המשטר הקודם בנענע, ועד היום טרם הבנתי למה מתכוונים. מי שיודע שיסביר).

אפשר לגלוש לאתר של פיירפוקס, להוריד את גירסה 3 ולקחת חלק בשבירת שיא עולמי של הורדות ביממה. אל תישברו אם עמוס, ריפרש אחד או שניים וזה מסתדר.